בין שמיים לארץ

שיר הלוי

שיר הלוי

פוסט חודש טרום – יומולדת, על הקו הדק. בין גיל 38 ל-39, בין אז לעכשיו ובין אדמה לשמיים.

פתאום הבנתי.
כשאמרתָ את הדברים שאמרת, היפים.
שמראים שאיכפת לך, ואתה מתעניין.
אז הבנתי. הבנתי שעוד רגע אני עלולה לא לזהות את זה
ולהישאר כאן,
במקום החשוך והאפל של הניתוק, והזרות.
הבנתי שאם לא היית מגיע עכשיו,
ייתכן שבשבילי זה כבר היה מאוחר מדי.

 

<<

החודש שלפני יום ההולדת אצלי הוא קשה. מי שמכיר אותי כבר יודע. השנה טיפה הוקל לי. הבנתי דברים שלא הבנתי פעם, שדברים טובים מגיעים בזמנם וכנראה לאט. לפעמים מ-או-ד לאט. השנה אני לא בלחץ מהגיל שלי, לראשונה. אין לי הרי שום יכולת לשנות משהו שאין לי כל שליטה עליו, אז אפשר להרגע ולנשום.

הקו הדק בין שמיים לארץ, אתה באוויר לרגע ואז אתה למטה. ושוב למעלה. הקו הדק בין אז לעכשיו, בין גיל 38 לגיל 39, בין בלבול להבנה, בין בהירות לכהות, בין טשטוש לפוקוס. רק קו דק שמפריד בין דברים כל כך שונים בתפיסה, שמשנה אותך.
הקו הדק בין ישן לחדש, בין כעס לקבלה, בין עצב לשמחה, בין שנאה לאהבה.
הקו הדק בין מה שאני רוצה לבין מה שאני צריכה, הקו הדק בינך לבין מישהו אחר. הקו הדק בין ההבנה שהמעבר בין מצבים הוא שינוי בתפיסה וזה הכל. הקו הדק בין הזמן שהיית לבין עכשיו, שאתה כבר לא. בין חיים למוות.
הקו הדק בין חלום למציאות, בין מי שרצינו להיות לבין מי שאנחנו היום.

"- לחלומות אין משמעות, דולורס. הם רק רעש. הם לא אמיתיים.
– מה זה אמיתי?
– מה שאין לו תחליף.
התשובה הזו לא מספקת אותָך..
– כי היא לא לגמרי כנה."
ווסטוולרד, עונה 2, פרק 1.
אצלי, כידוע, התובנות מגיעות בבהירות כשאני באוויר. ההחלטה לעלות על כדור פורח הגיעה ממגוון סיבות. החום, קודם כל. תמיד מאוורר יותר למעלה, הכל תמיד יותר יפה מגבוה, נקי וחסר דאגות ותירוץ מעולה לבדוק את הכדור הפורח של תל אביב, שתמיד רציתי ולא עליתי. תמיד יש מין אופוריה כזו באוויר, כמו מין היי טבעי. דרך מעולה לנקות את הראש, מומלץ ביותר.

ואם כבר באוויר בעונה כזו אז רק עם שמלות.. ותיקי קש. כמובן. לובשת: שמלה של בלוברי המקומיים האהובים, תיק קש מאליאקספרס, וסנדלים של KMB .

שמלה: בלוברי, תיק רשת מאליאקספרס, תיק קש מאטסי, נעליים vas. צילם אותי בכשרון רב: רועי קאשי.

רוצה להקדיש את הפוסט לחבר הטוב שלי, הכלב שלי ברי, שעזב אותנו השבוע. והזכיר לי כמה החיים שבריריים, כמה הקו הוא דק. כמה האהבה היא חשובה וכמה טוב שהיית. לימדת אותי כל כך הרבה על שמחה. תודה.

It's just life on earth

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך

פורטוגל דרך פריז – חלק ב

את פריז עזבתי כמו שעוזבים חברה טובה. בידיעה שנתראה בקרוב, עם המון אהבה. אבל כלום לא הכין אותי לנחיתה בליסבון.. פוסט המשך למסעותיי באירופה.

קרא עוד >>

על אי בודד

מי ידע שכל מה שהייתי צריכה בחיים זה שבוע עם עצמי באי בודד? אנדרוס – סיפור אהבה. פוסט שנראה אחרי שנתיים שוב כמו חזרה לחיים.

קרא עוד >>

החיים הם רכבת הרים

שנה וחצי של טלטלות נפשיות, טובות ובעיקר קשות. פוסט מתמודד ולא אסקפיסטי בכלל על תקופה של שנה וחצי שנראית כמו נצח.

קרא עוד >>

אב לאין קץ

איך סוגרים פרק על חייו של אדם? ואיך ניתן לעכל דבר כה עצום? פוסט פרידה מהאיש שהערצתי כל כך. אבא שלי.

קרא עוד >>