אִתחול מחדש וחזרה לבייסיק

פוסט על אתחול וחזרה למקור. ניקוי הנפש והארון, לקראת עונה חדשה, שמתחילה עכשיו.

 

"לאחר שתסיים, אתן לך את הדבר שאתה הכי
רוצה ברגע זה.
אשחרר אותך מהזכרונות של מה שעשית.. ומהזכרונות ממערכת היחסים
שלך עם תרזה. ההיזכרות בהם רק תעמיק את הצער שלך ועלולה
למשוך תשומת לב לא רצויה.
עדיף להמשיך הלאה בראש צלול.
כשתיזכר בעבר, תזכור את תרזה בחיבה, כעמיתה מכובדת.
ותחוש…
שלווה והשלמה".

אנתוני הופקינס, ווסטוורלד, פרק 9.

>>

הבנת המציאות היא שברירית במיוחד. זה כמו לחיות ליד, לא בתוך. במציאות אחרת שממש סמוכה לשלך, מקבילה אבל לא נפגשת. במסלול המקביל אפשר למחוק זכרונות לא נעימים ולהרוג אנשים לא טובים, בלי הפחד להיפגע בעצמך. למחוק את העבר במחי אפליקציה, דבר שאולי ייתכן ויקרה במציאות שלנו יום אחד. כרגע זו רק פנטזיה בעולם דמיוני, אבל כמה זה רחוק באמת? ועד כמה אנחנו רוצים שזה יקרה?..

אתה יודע מה הכי מצער אותי?,
שאלתי בקול רם, יודעת שאין באמת אף אחד בחדר ששומע.
ששכבת כאן לידי, ישן, חיבקת אותי ונורא רציתי לאמר לך
שאני אוהבת אותך, עמד לי על קצה הלשון.
הרגשתי את זה מבעבע בלב וממש רציתי להגיד, אני זוכרת.
ועכשיו אני צריכה להתמודד עם חוסר היותך כמו עם מוות.
כמו עם רוח רפאים.
אני תוהה לפעמים אם בכלל היית או שסתם חלמתי..
כבר לא זוכרת איך זה מרגיש לנשק אותך אפילו.

לפעמים, כשהעומס גדול מדי וקשה לנשיאה, צריך לחזור אחורה, למקור. חזרה למקור, לבסיס היותנו, לברר מה רצינו ואם שכחנו טיפה את המטרה. לאפס את הלב וליצור לוח חלק, כמה שאפשר על בסיס זכרונותינו ולהמשיך קדימה. רק קדימה.

<<

השבוע גנבו לי את הארנק, מלידי. באוטובוס. פעם בעשור בממוצע, גונבים לי את הארנק. בפעם האחרונה זה היה ב-2009, שבוע לפני הטיסה שלי לניו יורק, בבר בבן יהודה ומנדלי מוס בתל אביב. כל החיים שלי היו בארנק הזה, כולל הדרכון עם הויזה שהרגע קיבלתי לארה"ב, ת.ז. וצ'קים. כמובן שכל הכרטיסים- אשראי, רשיון והמון כרטיסי ביקור שאני שומרת בנוסטלגיה מכל ארוע משמעותי בחיים. חשבתי שהלכו לי החיים והנה חולפת לה הטיסה שלי לארה"ב כהרף עין, יחד עם הגנב הנפשע. חיפשנו את הארנק כל הלילה, הודענו למשטרה, בדקנו במצלמות, וכלום. למחרת בשש בבוקר התקשרו מגלריה ליד הבר, שמצאו את הצ'קים עם מס' הטלפון שלנו בבית, ושאגיע לבדוק. הגעתי נרגשת עם הפיג'מה ובסמטה ליד הגלריה מצאתי את כל חיי זרוקים על המדרגות, מפוזרים עד לתחתית המדרגות במעין גינה נטושה במרתף של בניין. מצאתי הכל, מלבד האשראי והמזומן כמובן, אבל הדרכון והת.ז לא היו שם. התיישבתי שם ליד אבן ענקית והתחלתי להתייפח בייאוש. "כבר כמעט הצלחתי! אז למה? למה אין לי מזל? הייתי כ"כ קרובה..", חשבתי. בדיוק שנייה לפני שהתייאשתי לחלוטין, הזזתי את האבן הענקית שישבה לידי. מתחתיה היו הדרכון ות.ז שלי. התחלתי לבכות שוב, הפעם מאושר. לא האמנתי למראה עיניי ולמזלי הטוב. הסיפור הזה מלווה אותי כל השנים, וכמובן שמאז למדתי, הקטנתי את הארנק שבשום אופן לא יהיה בו מקום לצ'קים, ת.ז. או דרכון…

הסיפור הזה חזר אליי השבוע, והזכיר לי שכנראה מדי כמה שנים צריך לאפס את המערכת ולחדש את הארנק ואת הראש. שחפצים ורכוש זה לא הדבר הכי חשוב בחיים. אבל מאוד קל להגיד, כשאני לא מסתדרת בלי אשראי אפילו שעתיים…
ואז כשאין יותר מנוס, אני פונה לדבר האהוב עליי- ניקוי ופינוי עונתי של הארון!

בכל תחילת עונה אני דואגת לאתחל גם את ארון הבגדים. גם כי זה תורם מאוד לניקוי הנפש, מאפס את המחשבות וגם מאוורר לי את הארון. כך אדע בדיוק מה יש לי וממה צריך להיפטר. שקיות זבל שעלו על גדותיהן והלכו לתרומות יעידו שצרכתי המון סמרטוטים עם השנים. אז כן, אופנה זה דבר שמשתנה, לפעמים מעונה לעונה, גם אצלי וגם בעולם. שלא לדבר על טעם אישי, שזה בכלל משהו נרכש וכך למדתי שאף אחד לא נולד עם זה לגמרי, אלא משתדרג ונלמד עם השנים.
וכן, אחרי נסיון של שנים וחילופי סגנונות כחילופי עונות בערך, למדתי שארון הבגדים צריך להיות מצומצם ככל שניתן, ובבייסיק חיוני ואיכותי, על מנת שניתן יהיה לשלב את אותו הפריט בכמה שיותר אאוטפיטים ולעולם לא להיראות אותו הדבר והלוק תמיד ייראה חדש ולא משעמם.. ויצירתי! לכן.. הארון שלי כרגע בנוי ומסודר לפי פריטים שאני יודעת בדיוק איפה הם, איך ניתן לשלבם (שהשראות חיצוניות זה תמיד דבר שעוזר) ולכן אני לא צריכה לחשוב שעות בבוקר מה ללבוש, וכמובן שמצב הרוח באותו יום זה גורם מכריע להופעה- שכן, כמו שאמרתי כבר וכדאי לשנן- לבוש וסטייל מגדירים אותנו, מאפשרים לנו להיכנס כל יום לדמות אחרת ולהתחפש, מאפיינים את מצב הרוח שלנו באותו הרגע ונותנים לנו מפלט מהשיעמום והשגרה. דוגלת בזה וחרוט על אבן ליבי!
בייסיק לפי התורה שלי בנוי מכמה חולצות לבנות, (חולצות לבנות זה החיים מבחינתי!) מכופתרות או מעומלנות, בעלות שרוולים או צווארון מיוחד, ניתן בקלות למצוא בזארה או H&M, כמה זוגות ג'ינסים אהובים במיוחד, שני זוגות מכנסיים מחוייטים בצבעים שונים, כמה סוודרים בודדים, צווארון או בגזרת שמלה שניתן ללבוש מעל מכנסיים ועם גרביונים שונים. מעיל עור זה הכרח! מעיל טרנץ'., למשוגעות- AKA אני, יש בכמה צבעים כי זה סגנון המעיל האהוב עליי בעולם. כאלה ניתן ורצוי לחפש בחנויות וינטג' בחו"ל– זה זול והן המציאות הכי טובות אבר, ומעיל צמר אחד ארוך בגרסת אוברסייז שכרגע נמצא בכל רשת אפשרית בכמה צבעים. כמובן שזוג אולסטאר אחד בארון זה חובה, או סניקרס מסוג אחר, מגפי בוטס בייסיק זה מאסט. כמה נעלי עקב למכורות לעקבים, רצוי בצבעים שונים וכמובן כמה תיקים שישלימו כל הופעה בכמה צבעים. אה! כמה צעיפי משי וינטג' זה כבר אוסף אחר שיש לי בארון, אבל תמיד תמיד נותן שיק ללוק.
אז כן, בעונות האחרונות אני מאוהבת יותר ויותר בשחור, לבן וכמה גווני אפור שתמיד נותנים טאץ' רומנטי ולא מחייב להופעה אבל תמיד עושה טוב על הלב. ומשתלב מצויין. וכמובן- אאוטפיט שחור בלבד שבנוי מהפריטים הנכונים יכול להיות הכי סטייל וקלאסי תמיד! ויש לי ימים מסויימים שאני שומרת לו בלבד. אבל בשאר הימים המונוכרומטיים אני אוהבת לזרוק פריט או שניים צבעוניים – או צעיף, או נעליים מגניבות, שיבליטו ויתנו סֵיי. כי לשם כך התכנסנו…

בפוסט הבא גם אתן כמה טיפים על איך לקנות בזול ולהיראות הכי יוקרתי ובסטייל.. ועד אז- הולד און טו יורסלף.

Oh, London Moon, help me stumble home
Let me lose myself along the way
I've got nothing left, it's kind of wonderful
Cause there's nothing they can take away… away