חופש זה סם ממכר – חלק א

שיר הלוי

שיר הלוי

פוסט יומולדת- חלק א'. איך התחלתי לחגוג במקום הנמוך בעולם רק בשביל שאוכל לעלות הכי גבוה שאפשר. וכמובן מה אורזים לחופשה כזו.

חשבתי על מה שאמרתָ לי אז.
שברגע הנכון כבר לא יהיה אכפת לי
מכלום,
ולא אזכור בכלל מה עברתי
רק את הרגע הזה עכשיו.
כאן, איתך.
נדמה כאילו לא חלפו השנים בכלל
והכל מתחיל עכשיו.

 

<<

לאחר חודש טרום יום הולדת לא קל, מה שבדרך כלל עובר עליי מגיל 30, ההחלטה שבדרך כלל מתלווה לזה היא כמובן הקיצוניות השנייה- לחגוג כאילו אין מחר ולהפוך את יום ההולדת לשבוע מדהים וחופשה בלתי נשכחת בחוויה חדשה ומפעימה. מזל תאומים אחרי הכל..

ההחלטה הייתה להתחיל בים המלח, משהו שאיננו ברוטינה הקבועה. המון זמן לא הייתי שם ותמיד יש משהו במקום הזה שהוא כל כך שלו ומרגיע. הציפה על המים, השקט המדברי שעוטף את הקיום ואותך, אפילו אם לזמן קצר בלבד.

כך שההחלטה נראתה מצויינת ומתאימה בדיוק למאורע. אחרי הכל היה לנו רק לילה אחד לבלות שם והמטרה הייתה למצות ככל הניתן במקום שעונה על כל ציפיותינו.

לאיזור המלונות לא נראה לנו כל כך הגיוני להגיע. הצפיפות, הרעש וההמוניות לא דיברו אלינו ולכן מצאנו כפתרון את חוף ביאנקיני, שהוא ההתחלה, או הסוף של ים המלח – תלוי מהיכן מגיעים, ניחן ברוגע ושקט בלתי נגמרים וצורת הלינה היא מלון דירות עם גינה פרטית, שנראים כמו צימרים קטנים ומסודרים כשורות על פני קו המים. חלום.

>>

לאחר שהתמקמנו, צפנו והתמרחנו בבוץ, שמצויין לעור הגוף ומי המלח שמרפאים כל פצע פתוח גם אם זה שורף כמו המוות בהתחלה, אכלנו ארוחת ערב מרוקאית במקום וצפינו בשקיעה. לחופשה כל כך קצרה הכי כיף לארוז- פאוץ' כמו שענבל אומרת. לבן מבחינתי מסמל חופש. שמלה, אוברול, חצאית או כל פריט לבן עם לבן הולך. אין מה לדבר על אספדרילים, שזה בהחלט נעלי הקיץ שלי כבר שנתיים ברצף, גם מפוספסים וכמובן תיק קש– מאסט לכל חופשה שכוללת ים. ותמיד בסטייל.

לאחר שצפינו בזריחה המהממת, שהייתה סגירת מעגל ליופי הבריאה שקיים במקום הנמוך הזה, השלמנו כמה שעות ים וחזרנו למרכז, לנשום קצת אוויר עיר. וכמובן להמשיך לחופש הבא…

Like the dead sea
You told me I was like the dead sea
You'll never sink when you are with me
Oh, lord, like the dead sea

תישארו מחוברים, ההמשך ממש קרוב..

תודה לחברה המהממת שלי שהצטרפה אליי למסע, אוהבת.

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך

פורטוגל דרך פריז – חלק ב

את פריז עזבתי כמו שעוזבים חברה טובה. בידיעה שנתראה בקרוב, עם המון אהבה. אבל כלום לא הכין אותי לנחיתה בליסבון.. פוסט המשך למסעותיי באירופה.

קרא עוד >>

על אי בודד

מי ידע שכל מה שהייתי צריכה בחיים זה שבוע עם עצמי באי בודד? אנדרוס – סיפור אהבה. פוסט שנראה אחרי שנתיים שוב כמו חזרה לחיים.

קרא עוד >>

החיים הם רכבת הרים

שנה וחצי של טלטלות נפשיות, טובות ובעיקר קשות. פוסט מתמודד ולא אסקפיסטי בכלל על תקופה של שנה וחצי שנראית כמו נצח.

קרא עוד >>

אב לאין קץ

איך סוגרים פרק על חייו של אדם? ואיך ניתן לעכל דבר כה עצום? פוסט פרידה מהאיש שהערצתי כל כך. אבא שלי.

קרא עוד >>