על אי בודד

מי ידע שכל מה שהייתי צריכה בחיים זה שבוע עם עצמי באי בודד?    אנדרוס – סיפור אהבה. פוסט שנראה אחרי שנתיים שוב כמו חזרה לחיים.

ספר, מצלמה וחוף שלם לעצמי, על אי שנראה כמו גן עדן. 
כמעט בלי קליטה, לשבוע.
אנדרוס האי המדהים ואני. וקצת אתונה.

אחרי כמעט שלוש שנים שלא יצאתי מהארץ (סיני לא נחשב) ואחרי משברים לא קטנים, התגבשו אצלי חששות וחרדות. ידעתי שאני רוצה לנסוע לבד, לחזור לאהוב לטייל עם עצמי ולהיות שוב החברה הכי טובה שלי.
אבל המון זמן לא עשיתי את זה, וככל שמתבגרים יש חרדות וחששות מדברים קיומיים.
ובכל זאת, ידעתי שאני חייבת לחזור לעצמי. לחקור, לטייל ולצלם.
להיזכר מי אני, כמה אומץ יש לי וסקרנות. ושאני לא צריכה אף אחד לידי שיזכיר לי את זה, חוץ ממני.
אז תכננתי, חקרתי קצת והבנתי מה אני רוצה לראות, כמה השקט חשוב לי אחרי שנתיים של המון רעש, בעיקר בראש.
ארזתי את עצמי לטרולי ויצאתי.

טיול שהוא גם חזרה בזמן וגם שיקום ההווה לקראת עתיד יותר חזק, שיהיה בנוי מהחלטות טובות ונכונות לי.

 

 

<<

במשך השנה האחרונה, האי הזה היה המפלט שלי. התאהבתי בו מתמונות לפני המון זמן ותכננתי להגיע אליו בסופו של דבר. הוא היה האסקפיזם שלי בחיים של כאוס וטלטלות רגשיות. דמיינתי איך אני נשכבת על חוף שהוא לגמרי שלי, לבד, עם ספר, שלראשונה מאז סיני גם ממש מצליחה לסיים, ורחש הגלים. חוף עם חול בהיר ומי טורקיז שקופים, ונצנוץ השמש על המים, שנראה כמו יהלומים יקרי ערך. ואני שם, בתוך זה. לשם ברחתי כל השנה האחרונה, בכל דמיון מודרך שהזדקקתי לו.
ואז הגעתי באמת.

אי קסום, יותר טבע מאנשים. הכל ראשוני ופראי. חופי ים ריקים בשלל גווני הכחול לכל כיוון שהעין רואה. ואני. מול כל הטבע והשקט.
לפעמים זה כל מה שצריך כדי להיזכר מהו אושר אמיתי. גם אם לוקח להגיע אליו שעתיים בטיסה, נסיעה של שעה לעיר הנמל רפינה ושעתיים במעבורת.

התכנון היה לשהות במקום מבודד באי, קרוב מספיק לעיירה מרכזית אך רחוק מספיק בשביל השקט. ישר שמתי עין על קיפרי. רצועת חוף שנמצאת בין עיר הנמל גבריו לבין באטסי. איתרתי שם מלון קטן, מעין גסטהאוס שבנוי כמו אייר בי אנד בי עם שירות של מלון וארוחת בוקר, שמשך את תשומת לבי במיוחד ושבה אותי כבר מהתמונות. הוא בנוי מ- 10 חדרים מהממים של משפחה יוונית שמנהלת את המקום כבר כמה דורות, וממוקם ממש על המים. ממש, פותחים את דלת המרפסת ואתה מול הים. הם ידועים בעיקר בארוחות הבוקר הביתיות שלהם, הם בעצם אופים הכל בעצמם; הלחמים, המאפים המלוחים והבורקסים היוונים המאפיינים את האי. ואכן לא טעיתי. גן עדן.

לאחר שהתמקמתי וסיימתי להתפעל, ארגנתי סדר יום של כמה שעות ים בבוקר, ולאחר מכן טיול. כל פעם בעיירה אחרת באי. התחלתי בבאטסי, הפנינה הקרובה אליי. 1500 תושבים גרים בבאטסי, ולדעתי מס' גדול מזה של מסעדות, בתי קפה וקונדיטוריות עם מאפים מקומיים מדהימים. אנדרוס בכלל ידוע כאי קולינארי מאוד מתוחכם, את זה גיליתי ממש לפני שהגעתי.

את באטסי חרשתי לאורכה ולרוחבה, בין הסמטאות היפהפיות, הכ"כ מזוהות עם הנוף האורבני היווני. במעלה ההר כמובן, מעל כל התושבים, עומדת בגאון כנסיית סנט פיליפ. אחד מ- 12 השליחים של ישו. כנסייה אורתודוקסית שמאפיינת כמעט כל אי יווני. הנוף מהכנסייה במעלה ההר היה עוצר נשימה. הייתי חייבת להישאר לשקיעה ולצפות ביופי הזה.

וכמובן שאי אפשר שלא להתפעל מהמבחר הקולינארי באי. מסעדת ברנדה בבאטסי וקיקלדס המעולה ממש בקיפרי. והנוף… כמו בתוך חלום.

כיום יש באנדרוס כ- 10,000 תושבים סה"כ. על שטח של 380 ק"מ מרובע. רק בעיר הבירה והכפרים הסובבים אותה יש 5,500 תושבים לערך. בבאטסי, העיר השנייה בגודלה, יש, כאמור, 1,500 תושבים. כל השאר מפוזרים בגבריו, עיר הנמל ובשאר הכפרים הקטנים המפוזרים באי. גם בפנים הארץ, אותה מאפיינים בעיקר טראסות והרים מלאים בעצי זית בצבעי חום וירוק מהפנטים.

יום לאחר מכן נסעתי לאנדרוס. עיר הבירה של העיר, הנקראת ביוונית "כורה" Chora.
כמו לכל עיר בירה ביוון, המשמשת כנמל מרכזי, גם כורה מתפארת במגדלור מרשים ויפהפה בקצה העיר, אותו ניתן לראות בוהק למרחקים, בעיקר בלילות.לאנדרוס היסטוריה עתיקה ומפוארת. הוא קיבל את שמו לבסוף, אחרי כמה שמות לפניו, בתקופה האיונית. ופירושו ביוונית: גבר, לוחם. האי עבר המון מלחמות ונטישות של תושביו בתקופות מלחמה, אך במאה ה-19 יישבו אותו ימאים עמידים (בעיקר בכורה ובגבריו, שם ממוקמים הנמלים.) והוא נחשב למקור התובלה השני בגודלו ביוון אחרי פיראוס, שבאתונה.
בעיר הבירה של אנדרוס עדיין ניתן לראות, בין הבנייה הרגילה הכפרית היוונית – בתים לבנים עם דלתות וחלונות כחולים וגגות אדומים, את סגנון הבנייה העשיר, והלא כ"כ אופייני לבנייה היוונית שאנו רגילים לראות. כיום הוא עדיין נחשב בעיני היוונים לאי של עשירים, שתושביו, היוונים בעיקר (מאתונה ושאר רחבי יוון אך גם מעט מרחבי העולם) פוקדים את בתיהם לחודשי הקיץ ועוזבים לשאר השנה.

בסופו של דבר, ואחרי שאכלתי את כל האי.. נפרדתי מאנדרוס בעצב רב ונסעתי לסיים את הטיול באתונה. הקדשתי לה יומיים מלאים. מעולם לא הייתי באתונה, וזה ממש הפתיע גם אותי! ביקרתי בהרבה איים ביוון בעברי, אבל משום מה מעולם לא נחתתי באתונה. הופתעתי לגלות עיר אירופאית לכל דבר; מיטב הקולינריה, מסעדות ברמה גבוהה וביסטרואים קטנים בסטייל פיוז'ן ובישול צרפתי, בשילוב ים תיכוני מודרני. וברים מהממים עם אוכל מעולה, על גג בניין שצופה ישר לאקרופוליס.
שאותו התרגשתי יותר מכל לבקר. על האקרופוליס חרשתי בלימודים של שבע שנים, שלוש מהן לתואר. ונותר לי רק להתפעל מיצירות הפאר שבנו היוונים במאה ה-5 לפני הספירה, לערך, לכבודה של האלה אתנה ניקה, אלת המלחמה היוונית. העיר העליונה מתקופת יוון העתיקה ששימשה כמושבו של המלך.
מקדשים, תיאטרון וספרייה. אדריכלות יוון העתיקה בשיאה, במקום הנשגב והקרוב ביותר לאלים.

הרגשה כל כך מיוחדת, לצעוד במקום היסטורי ונצחי. על מדרגות שיש מתקופה כה עתיקה. הפרטים על העמודים והמבנה הכל כך מדוייק ומורכב הזה, שכנראה לא ייבנה משהו דומה לו לעולם יותר. הרגשתי מלאת יראת כבוד.

העלייה והדרך לאקרופוליס היו גם כן עוצרי נשימה, הרחובות והסמטאות והנוף שנשקף מהאקרופוליס עצמו.

>>

כבר מתכננת את הטיול הבא לאי אחר, מרוחק עם סיפור מרתק משלו. וכמו שג'ורג' המתוק מהגסטהאוס המושלם איחל לי: הלוואי שתהיי שמחה כל השנה כמו שהיית מאושרת כשהיית כאן. הלוואי על כולנו. שנה טובה!