פוסט באווירה חלומית או איך לשרוד את החום
היא ישבה וחיכתה. בציפייה
לא בטוחה לְמה.
אולי הייתה רגילה לחכות.
הקשיבה לרחש אדוֹות הגלים וחשבה
שככה, סוף סוף, טוב לה.
הייתה שלווה ורק קיוותה
שכך יישארו תמיד.
או לפחות, עד מחר.
>>
"ואז הבנתי מה הוא חִפֵּש!
הרמתי את הדלי אל שפתיו. הוא שתה בעיניים עצומות. המים היו מתוקים כחג. הם לא היו מי-שתיה סתם, לא ולא. המים האלה נבעו מההליכה תחת כוכבי השמים, משירת הגלגִלה, ממאמץ זרועותיי. הם היו טובים ללב, כמתנה. כמתנת חג-המולד שלי, כשהייתי קטן, שכֹּל זיוה בא לה מאורו של האשוח, מצלילי המיסה של חצות, מנֹעם החיוכים.
"האנשים בכוכב שלך" אמר הנסיך הקטן, "מגדלים חמשת-אלפים שושנים בגן אחד.. ולא מוצאים את מה שהם מחפשים.."
"לא, הם לא מוצאים", עניתי..
"והרי יכלו למצוא את מה שהם מחפשים בשושנה אחת, או במעט מים.."
והנסיך הקטן הוסיף ואמר:
"אבל העיניים עיוורות. צריך לחפש בָּלֵב."
הנסיך הקטן, אנטואן דה-סנט אכזיפרי.
החום המעיק בעיר גורם לרצות לברוח. לצפון, לחפש אוויר. יצאנו מהעיר וברחנו למקום הרבה יותר חם.. אבל הנוף והטבע, האוויר והמים של הכנרת.
להתעורר מול הארבל. החום לוּוה בתחושה חלומית של חופש ובריחה. ואוויר. הרבה אוויר.
<<
מפלט בטוח מהחום. ואם אצטט את תורו במשפט שאני מאמינה בו בכל ליבי:
"הישמר מכל יוזמה התובעת לבוש חדש". כל היופי הזה מכאן.
עד הפוסט הבא.. הישארו במזגן.
