אהבה לשנייה

שיר הלוי

שיר הלוי

פוסט פרידה מוסיקלית מ-2016 ודהירה ל-2017 עם אהבה ליד שנייה והגשמת חלום.

מדי פעם אני מדפדפת ונתקלת בתמונה שלךָ.
אני רוצה להיכנס ולראות מה איתך,
אבל מפחדת לחזור אחורה.
פעם אמרת לי להיזהר.
להיזהר שמרוב חיפושים
לא אראה את הדבר האמיתי,
ואפספס.
עניין של שניות, אמרתָ.

 

<<

 

שנת 2016 הייתה שנה קשה בשבילי מבחינה מוסיקלית. איבדתי הרבה מוסיקאים יקרים לליבי מאז שאני זוכרת את עצמי בערך. זה התחיל עם דיוויד בואי, והסתיים עם לאונרד כהן. לאחרונה נתקלתי בכמה משפטים של גאל גרסיה ברנאל, מתוך הסדרה "מוצארט בג'ונגל" שהזכיר לי את הערך היקר של מוזיקה וכמה היא חסרת תחליף.

"להקשיב למוסיקה זו זכות, אני חושב שזה משהו שצריך להיות מותר לכל אחד, כי זה הדבר שנותן לך שלווה, גם אם השלווה אסורה בעולמך. מוסיקה היא המכנה המשותף הרחב ביותר".

המשפט הבא הזכיר לי את השירה של לאונרד כהן, וכמה הוא כתב על השירה עצמה, ואיך הכישרון מרגיש כמו כלא לפעמים.

"הזמיר, זו ציפור ששרה רק בלילה.
אז בעיקרון ציפור שאי אפשר לראות,
אבל אפשר להקשיב לה.
קצת כמו אלוהים".

>>

את השנה החדשה התחלתי עם הגשמת חלום. רכשתי פיסת זמן, של מישהו אחר ממקום אחר, אי שם בעבר. ענתיקה.

אני אוהבת לקנות דברים בשווקים. דברים שעוברים מיד ליד, בעלי משמעות והיסטוריה. לרוב אני מוצאת חפצים במגירות, או בכיסים; מכתבים או פתקים ישנים כתובים בשפה אחרת, כפתורים או סיכות, וזה גורם לי לתהות מה היה שם, ולמי זה היה שייך. מנסה לחבר סיפורים לפי הרמזים שאני מוצאת.
זה בעיקר גורם לי להרגיש חלק מהמשכיות מסויימת, שאני ממלאת את תפקידי החשוב בשימור ההיסטוריה שעכשיו הגיעה אליי ואחריי תעבור למישהו אחר, שגם לו יהיה תפקיד.

האהבה לשנייה התחילה אצלי ממש מזמן. חפצים ורהיטים בשנים האחרונות, מאז שאני גרה בדירות שכורות ומעצבת אותן באהבה, אבל תמיד היה לזה ערך סנטימנטלי בשבילי. את מכונת התפירה של סינגר אני רוצה כבר שנים, מעין רהיט שהיה ויכול תוך שנייה להיות גם שימושי. העיצוב הישן, העץ הכבד והשילוב עם המתכת- תמיד מאוד הרשים אותי. העובדה שהיסטורית, העיצוב שלה  כל הזמן השתנה משנת 1851- הגביר את האהבה שלי אליה. הרעיון והמפעל נוצרו ע"י אייזק מריט סינגר (בשותפות עם עורך דין מניו יורק) בנאשוויל, טנסי באמצע המאה ה-19 ומאז הכל היסטוריה.

<<

מלבד האהבה לשנייה בתחום הריהוט, את האהבה לבגדים יד שנייה אני זוכרת מהתקופה שלאחר שסבתי נפטרה, לערך. ראיתי בזה משהו אחר, רומנטי. אהבתי ללבוש את הבגדים ששהיו שלה, או שסרגה לי או לאחרים במשפחה, כך הרגשתי מחוברת אליה, לעבר ולזיכרון שלה בעיניי.
תמיד חיפשתי את ריח הבושם שלה בבגדים ונצרתי את זה, זה שמר אותה על ידי והציף זכרונות שונים מהילדוּת שלי.

עם השנים, האהבה לשנייה התגברה והשיטוט בשווקים בארץ ובחו"ל הפך לתחביב מועדף, וגם זול, יש לציין. מצאתי פרטי אספנות נדירים ובגדים מיוחדים. עד היום, עם כל פריט שאני רוכשת- יש את המחשבות למי זה היה שייך, מה הם עברו ושכרגע המעגל נסגר, אצלי.

If our love song
Could fly over mountains
Sail over heartaches
Just like the films
There's no reason
To feel all the hard times
To lay down the hard lines
It's absolutely true

שתהיה שנה מעולה.

 

 

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך

פורטוגל דרך פריז – חלק ב

את פריז עזבתי כמו שעוזבים חברה טובה. בידיעה שנתראה בקרוב, עם המון אהבה. אבל כלום לא הכין אותי לנחיתה בליסבון.. פוסט המשך למסעותיי באירופה.

קרא עוד >>

על אי בודד

מי ידע שכל מה שהייתי צריכה בחיים זה שבוע עם עצמי באי בודד? אנדרוס – סיפור אהבה. פוסט שנראה אחרי שנתיים שוב כמו חזרה לחיים.

קרא עוד >>

החיים הם רכבת הרים

שנה וחצי של טלטלות נפשיות, טובות ובעיקר קשות. פוסט מתמודד ולא אסקפיסטי בכלל על תקופה של שנה וחצי שנראית כמו נצח.

קרא עוד >>

אב לאין קץ

איך סוגרים פרק על חייו של אדם? ואיך ניתן לעכל דבר כה עצום? פוסט פרידה מהאיש שהערצתי כל כך. אבא שלי.

קרא עוד >>